מבוא
1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי עו"ד ליאור מזור, הנאמן על נכסי החייב מר ב.א. (להלן: "הנאמן"), להורות על פירוק השיתוף בדירה, הידועה כXXX (להלן: "הדירה"), והעברת התמורה המגיעה למר א' ב' (להלן: "החייב") לתיק פשיטת הרגל.
התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת
2. בתאריך 14/10/10 ניתן צו כינוס כנגד החייב. החייב הוכרז כפושט רגל בפסק דין, שניתן ביום 10/11/11, בגין תביעות חוב, שבדיקתן טרם הושלמה ואשר נאמדו בכ-1.6 מיליון ש"ח. בעקבות הכרזת החייב, מונה עו"ד ליאור מזור נאמן על נכסיו.
החייב, מר ז' ב' (להלן: "המשיב 1") ומר צ' ב' (להלן: "המשיב 2") הינם יורשים על פי דין של המנוחים, מר י' ב' ז"ל (להלן: "המנוח") והגב' מ' ב' ז"ל (להלן: "המנוחה"). המנוח הלך לבית עולמו לפני מספר עשרות שנים, ואילו המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 04/10/07.
בעקבות פועלו של הנאמן, ניתנו ביום 23/05/11 צווי ירושה בעניינם של המנוחים, ומהם עולה, כי החייב והמשיבים הינם יורשים בחלקים שווים של המנוחים. לנוכח האמור, זכאי החייב וכל אחד מהמשיבים להירשם כבעלים של שליש מהזכויות בדירה.
למן מועד פטירת המנוחה, עושה המשיב 1 שימוש ייחודי בדירה.
בהמשך לבקשה שהוגשה על ידי הנאמן, חויב המשיב 1 בהחלטה מיום 30/06/11 לשלם דמי שימוש ראויים בגין שימוש בדירה, החל מיום 14/10/10, בסך של 5,247 ש"ח, וכן להוסיף ולשלם סך חודשי של 583 ש"ח בגין שימושו הבלעדי בדירה. המשיב 1 לא קיים החלטה זו ולא שילם ממועד ההחלטה תשלום כלשהו בגין השימוש בדירה.
על פי שמאות, שנערכה לגבי הדירה על ידי משרד בנטל-בירמן שמאי מקרקעין, שווי הדירה הועמד על סך של 470,000 ש"ח במכירה ממוכר ברצון לקונה ברצון.
טענות הצדדים בתמצית
3. הנאמן טוען, כי זכויותיו היחסיות של החייב בדירה מהוות נכס עיקרי ומשמעותי, אשר יש בו כדי לאפשר את פירעון חובותיו לנושים, ולו בחלקם, ועל כן יש להורות על פירוק השיתוף בדירה ולאפשר לנאמן לפעול למכירת הדירה והעברת התמורה, המגיעה לחייב, לקופת פשיטת הרגל.
4. הגם שהבקשה הומצאה לחייב כדין והגם שבמעמד הדיון בבקשה מיום 09/01/12 נכח החייב וניתנה לחייב האפשרות להגיש תגובה תוך 20 יום, נמנע החייב מלהגיש תגובה או להתנגד לבקשת הנאמן.
5. המשיב 1 מתנגד לבקשה. לטענת המשיב 1, פירוק השיתוף בדירה, אשר שימשה קורת גגו במשך 25 השנים האחרונות, משמעותה, הלכה למעשה, השלכתו לעת זקנתו לרחוב, שעה שאינו החייב בתיק הפש"ר ומצבו הכלכלי קשה להחריד ואין בדירתו אף חיבור למים זורמים במשך 4 השנים האחרונות.
המשיב 1 טוען, כי הנאמן התעלם בבקשתו למתן הוראות לפירוק שיתוף הדירה מהאינטרס הבסיסי של המשיב 1 למדור, ולא הציע חלופות נוספות, אשר מאזנות בין האינטרסים של נושי החייב, המדינה והמשיב 1, שהינו דייר משותף בדירה.
בהקשר זה ציין המשיב 1, כי החייב הינו בעלים של 60% מהזכויות בנכס מקרקעין מסחרי נוסף ברחוב XXX, אשר טרם מומש, ואשר הנושים יוכלו להיפרע ממנו, ולו חלקית.
כמו כן ציין המשיב 1, כי בבעלות החייב ובת זוגו דירת מגורים רחבת ידיים ברחוב XXX, ואשר אף לא קיימת משכנתא על דירה זו.
המשיב 1 ציין, כי מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 8233/08, מרגלית כובשי נ' עו"ד אייל שוורץ (פרסום נבו), 10/10/10 (להלן: " פסק דין כובשי"), יש ליתן תוקף של זכויות השותף בדירת המגורים. בנסיבות אלה טוען המשיב 1, כי לאחר תשלום הוצאות, מסים, חובות למנהל מקרקעי ישראל וקיזוז חובות לנושה, התמורה אותה יקבל המשיב 1 לא תספיק אפילו כדי למצוא מדור חילופי.
המשיב 1 טוען, כי על הנאמן להציב בפני בית משפט חלופות נוספות, אשר מאזנות בין האינטרסים של נושי החייב והמשיב 1, לרבות מכירת הדירה כתפוסה, שכירת חלקו של החייב בדירה על ידי המשיב 1 ו/או כל חלופה אחרת שתבטיח מדור קבע עבור המשיב 1.
6. המשיב 2 העלה טענות, שאינן ממין העניין בדיון שהתקיים ביום 09/01/12, והוסיף וציין, כי אין באפשרותו לפדות את חלקו של החייב בדירה, על מנת לאפשר למשיב 1 להמשיך ולהתגורר בדירה.